מחלת הקוליטיס היא מחלת מעי דלקתית נפוצה ביותר. היא עלולה לתקוף כל אדם, אך נפוצה בעיקר בשתי קבוצות גיל: גילאי 15 עד שלושים, וגילאי שישים עד שמונים.
הגורמים לקוליטיס אינם ידועים, ומדענים סבורים שהיא נובעת משילוב מספר גורמים. אבל איך בדיוק ניתן לזהות את מחלת הקוליטיס? קיימים תסמינים רבים למחלה זו, וחלקם חמורים.
מאמר זה עוסק בתסמין הדימום בצואה, שמעצם הגדרתו חייב להדליק נורה אדומה להתייעץ עם הרופא, או להגיע לחדר מיון בהקדם האפשרי.
קוליטיס: התסמינים המורכבים
יש להדגיש שזיהוי תסמיני הקוליטיס הוא תהליך מורכב, היות והמחלה מתפרצת ונסוגה מפעם לפעם: לצד תקופות בהן התסמינים נותנים את אותותיהם ביתר חומרה, יש תקופות של רגיעה מוחלטת. כל אחד מהתסמינים עלול להשפיע באופן שונה על החולים, ולעתים התסמינים חלשים מאד עד בלתי מורגשים. התוצאה היא שמחלת הקוליטיס עלולה להתפתח אצל אדם במשך שנים ארוכות בלי שהוא מודע לה כלל.
אחד התסמינים השכיחים ביותר של מחלת הקוליטיס הוא השלשול, אותו ניתן כמובן גם לייחס לשלל מצבים בריאותיים אחרים. השלשול עלול להופיע בדרגות חומרה שונות, החל משלשולים קלים יחסית ועד לשלשולים חריפים שהופכים את סכנת ההתייבשות של למוחשית.
השפעת שלשולים על עצירות
מחלת מעי דלקתית בכלל, ומחלת הקוליטיס בפרט, משפיעות פעמים רבות על הרגלי היציאות של האדם הסובל מהן – וההשפעה הזו יכולה להיות לכאן או לכאן. התפרצות המחלה במעי משבשת את פעילות מערכת העיכול ועלולה לגרום להעדר בקרה. אחת התוצאות של מצב זה הוא ריבוי משמעותי ביציאות, שיכולות להגיע אצל חלק מהחולים לשש יציאות מדי יום, או אפילו יותר.
מצד שני, יתכן מצב הפוך בו הדלקת מקטינה את היציאות, עד למצבי עצירות . הדלקת עלולה להביא לנפיחות המקשה על יציאת הצואה מן הגוף, קושי שבכוחו השלילי לגרום להקטנת כמות היציאות. סיבה נוספת היא שאנשים הסובלים מהמחלה עלולים לחוש כאבים עזים ואי נעימות בעת עשיית צרכים או אפילו לאחר האכילה, כשהמזון עובר במערכת העיכול.
כדי להימנע מכך הם עשויים להפחית את הביקורים שלהם בשירותים, מה שכמובן לא תורם למצב. בהרבה מקרים ההימנעות הזו אינה מודעת, אבל אצל רבים היא עובדה מוגמרת.
אז מה עושים?
יש מקרים בהם טיפול במחלת קוליטיס יביא להפחתת התסמינים, ביניהם כמובן הדימום בצואה. אך יש לקחת בחשבון תקופת התמודדות ארוכה ולא פשוטה. דימומים נרחבים בצואה עלולים להמשיך גם לאחר שהמחלה מטופלת.
כשהדימום הוא כה מאסיבי עד שהחולה נדרש לכשש עד שמונה מנות דם אחת ליום או ליומיים, ייתכן מאד שיוחלט לבצע ניתוח להסרתו של המעי הגס. את הניתוחים נהוג לבצע כאשר המחלה אינה מגיבה לטיפול, כאשר מתרחשת חסימת מעיים, כאשר יש חור במעי הגס ועוד.
